מה שחשוב לדעת
אירופה חווה גל חסר תקדים של הפגנות המוניות בערים המרכזיות, כשבפריז וברלין מאות אלפי מפגינים יוצאים לרחובות במחאה על יוקר המחיה, רפורמות כלכליות שנויות במחלוקת, ואי-שוויון חברתי מתרחב. ההפגנות הובילו לעימותים עם כוחות המשטרה, לחץ פוליטי על הממשלות, ולדיון ציבורי נרחב על עתיד אירופה החברתי-כלכלי.
רקע: הסיבות להפגנות ההמוניות באירופה
בחודשים האחרונים עדים אנו לתופעה מתרחבת של הפגנות המוניות ברחבי אירופה, כאשר הערים המרכזיות פריז וברלין הופכות למוקדי מחאה משמעותיים. חדשות בעולם – כל החדשות, הסיפורים והעדכונים מדווחים על מאות אלפי מפגינים הממלאים את הכיכרות והרחובות בדרישה לשינוי מדיניות ולפתרון בעיות חברתיות-כלכליות הולכות ומחריפות.
המחאה בצרפת התלקחה בעקבות רפורמת הפנסיה השנויה במחלוקת של הנשיא עמנואל מקרון, שהעלתה את גיל הפרישה מ-62 ל-64 שנים. החלטה זו, שהועברה ללא הצבעה בפרלמנט באמצעות סעיף חוקתי מיוחד (49.3), הציתה זעם ציבורי חסר תקדים. לצד זה, המפגינים מוחים נגד יוקר המחיה הגואה, האינפלציה ומה שהם תופסים כמדיניות המיטיבה עם העשירים על חשבון מעמד הביניים והשכבות החלשות.
בגרמניה, ההפגנות בברלין מתמקדות במשבר הדיור החריף, כאשר מחירי השכירות והנדל"ן זינקו בשיעורים חדים בשנים האחרונות, ובמקביל גוברת המחאה נגד עליית הקיצוניות הפוליטית והימין הרדיקלי. המפגינים דורשים הלאמה של חברות נדל"ן גדולות, פיקוח על מחירי שכירות, והשקעה ממשלתית בדיור ציבורי.
כפי שמדווח באתר חדשות 77, שתי תנועות המחאה המרכזיות באירופה חולקות מאפיינים משותפים: תסכול ממדיניות ניאו-ליברלית, תחושת ניכור מהממסד הפוליטי, וחשש מפני עתיד כלכלי לא יציב. האיחוד האירופי והמשבר הכלכלי העולמי שהחריף בעקבות מגפת הקורונה ומלחמת רוסיה-אוקראינה מהווים רקע משותף לגל המחאה הנוכחי.
הפגנות פריז: מרד עממי נגד רפורמת הפנסיה
הפגנות הענק בפריז מתאפיינות בהיקפן חסר התקדים. על פי הערכות המשטרה, למעלה מ-1.2 מיליון מפגינים השתתפו בשיא המחאה, כאשר ארגוני העובדים טוענים למספרים גבוהים יותר של כ-2 מיליון איש. המחאה הצרפתית מאורגנת ברובה על ידי איגודי עובדים חזקים כמו CGT ו-CFDT, המתאמים שביתות במגזרים אסטרטגיים של המשק: תחבורה ציבורית, אנרגיה, חינוך ותעשייה.
מה שמייחד את המחאה בצרפת הוא החיבור בין מעמדות ומגזרים שונים בחברה. לצד עובדי הצווארון הכחול המסורתיים, נראים במחאה גם סטודנטים, פנסיונרים, עובדים מהמגזר הציבורי והפרטי, ואפילו אנשי מקצועות חופשיים. הסיסמאות הנפוצות בהפגנות – "Macron Démission" (מקרון תתפטר) ו-"On est là" (אנחנו כאן) – מסמלות את התנגדות המפגינים לא רק לרפורמת הפנסיה אלא למדיניותו הכללית של הנשיא.
העימותים עם המשטרה הפכו לחלק בלתי נפרד מהמחאה בפריז. טקטיקות המשטרה, הכוללות שימוש בגז מדמיע, רימוני הלם ומעצרים המוניים, זכו לביקורת מצד ארגוני זכויות אדם וסוכנויות בינלאומיות. דו"ח של מועצת אירופה הביע דאגה מ"שימוש מופרז בכוח" מצד המשטרה הצרפתית, וקרא לחקירה עצמאית של אירועי אלימות.
כפי שמדווח באתר חדשות 77, הרפורמה עברה למרות המחאה ההמונית, אך המפגינים ממשיכים במאבקם. הם דורשים לא רק את ביטול הרפורמה אלא גם רפורמות חברתיות נרחבות יותר: העלאת שכר המינימום, הפחתת אי-השוויון, ומיסוי גבוה יותר על ההון והעשירים.
נקודת מבט מקצועית
צוות העורכים של חדשות 77 מעריך כי המחאה בצרפת משקפת משבר עמוק יותר במודל החברתי-כלכלי האירופי. המתח בין צרכי הצמיחה הכלכלית לבין הדרישה לביטחון סוציאלי וצדק חברתי מגיע לנקודת רתיחה. ללא פתרונות יצירתיים שיאזנו בין שתי המגמות, צפויה אי-יציבות פוליטית נמשכת בצרפת ובמדינות אירופיות נוספות. מעקב צמוד אחר התפתחויות אלו חיוני להבנת המגמות הגלובליות המשפיעות גם על ישראל.
ברלין בוערת: משבר הדיור והמחאה החברתית
בברלין, בירת גרמניה, המחאה נושאת אופי שונה אך לא פחות נחרץ. במוקד ההפגנות ההמוניות עומד משבר הדיור החריף שפוקד את העיר. מחירי השכירות בברלין עלו בכ-85% בעשור האחרון, הרבה מעבר לעליית השכר הממוצע, דבר שדחק משפחות רבות מחוץ למרכז העיר ויצר תהליך ג'נטריפיקציה מואץ.
תנועת המחאה "Deutsche Wohnen & Co Enteignen" (להלאים את דויטשה ווהנן וחברות אחרות) הפכה לסמל המאבק, בדרישתה להלאים חברות נדל"ן גדולות המחזיקות ביותר מ-3,000 דירות. במשאל עם שנערך בספטמבר 2021, תמכו כ-59% מתושבי ברלין בהצעה זו, אך הממשלה המקומית והפדרלית נמנעו עד כה מיישומה.
לצד משבר הדיור, המחאה בברלין מתמקדת גם בסוגיות סביבתיות, במאבק נגד עליית הקיצוניות הפוליטית, ובדרישה למדיניות הגירה הומנית יותר. תנועת "Fridays for Future" הגרמנית מובילה הפגנות ענק בדרישה לפעולה נחרצת יותר בנושא משבר האקלים, ומצליחה לגייס עשרות אלפי צעירים.
הטקטיקות של המפגינים בברלין כוללות מגוון אסטרטגיות: מהפגנות המוניות שקטות, דרך חסימות כבישים וכיבוש זמני של בניינים ריקים, ועד לפעולות אמנותיות ותרבותיות מתוחכמות. ארגוני אמנים ויוצרים, ממורשתה העשירה של ברלין כמרכז תרבותי אלטרנטיבי, משחקים תפקיד מרכזי במחאה.
כפי שמדווחים באתר חדשות בעולם – כל החדשות, הסיפורים והעדכונים, הממשלה הגרמנית בראשות אולף שולץ מתמודדת עם לחץ ציבורי גובר ומשבר קואליציוני פנימי. מפלגת הירוקים תומכת בחלק מדרישות המפגינים, בעוד שהליברלים (FDP) מתנגדים להתערבות ממשלתית בשוק הנדל"ן ודוגלים בפתרונות מבוססי שוק.
השפעות פוליטיות וחברתיות של גל המחאה
ההפגנות בפריז וברלין מייצרות רעידת אדמה פוליטית בשתי המדינות המובילות באיחוד האירופי. בצרפת, הפופולריות של הנשיא מקרון צנחה לשפל חדש של כ-30% בלבד, והקיטוב הפוליטי מתעצם. מפלגת הימין הקיצוני "התאחדות לאומית" בראשות מרין לה פן ומפלגת השמאל הרדיקלי "צרפת הבלתי כנועה" בראשות ז'אן-לוק מלנשון מנצלות את המחאה כדי לחזק את מעמדן לקראת הבחירות הבאות.
בגרמניה, קואליציית "הרמזור" (SPD, ירוקים ו-FDP) מתקשה לספק מענה קוהרנטי למשבר, כאשר חילוקי הדעות האידיאולוגיים בין השותפים מונעים גיבוש מדיניות אחידה. מפלגת האופוזיציה הימנית-שמרנית CDU/CSU וכן מפלגת הימין הקיצוני AfD מחזקות את מעמדן בסקרים, דבר המעורר דאגה בקרב כוחות המרכז-שמאל.
מעבר להשפעות הפוליטיות המיידיות, גל המחאה משקף שינויים עמוקים יותר בחברה האירופית:
- משבר אמון – ירידה דרמטית באמון הציבור במוסדות דמוקרטיים ובמערכת הפוליטית המסורתית
- פער דורות – צעירים רבים חשים שעתידם הכלכלי פחות מבטיח מזה של הוריהם, דבר המזין תסכול ומחאה
- התפוררות הקונצנזוס הניאו-ליברלי – דרישה גוברת למעורבות ממשלתית בכלכלה ולרגולציה של השווקים
- אקטיביזם דיגיטלי – שימוש ברשתות חברתיות לארגון מחאה והפצת מידע אלטרנטיבי לתקשורת הממסדית
באתר חדשות 77 מנתחים את ההשלכות ארוכות הטווח של גל המחאה, וצופים כי הוא עשוי להוביל לשינויים משמעותיים במדיניות הכלכלית והחברתית באירופה בשנים הקרובות. האיחוד האירופי עצמו עומד בפני אתגר משמעותי לאזן בין דרישות המפגינים לבין הצורך בשמירה על יציבות כלכלית וצמיחה.
נתונים חשובים
- למעלה מ-1.2 מיליון מפגינים בשיא המחאה בפריז לפי נתוני המשטרה
- עלייה של 85% במחירי השכירות בברלין בעשור האחרון
- 59% מתושבי ברלין תמכו בהלאמת חברות נדל"ן גדולות במשאל העם
- ירידה של כ-20% בפופולריות של הנשיא מקרון מאז תחילת המחאות
- למעלה מ-12,000 מעצרים בצרפת מאז תחילת המחאות נגד רפורמת הפנסיה
תגובות ממשלתיות ופתרונות אפשריים
בצרפת, ממשלת מקרון נקטה בעיקר בגישה של עמידה איתנה מול המחאה, תוך הסתמכות על כוחות הביטחון לשמירת הסדר הציבורי. הנשיא הצרפתי טען כי רפורמת הפנסיה "הכרחית" להבטחת יציבות המערכת לטווח הארוך, אך הציע מספר צעדים מרככים: תוספות תקציביות למשפחות בעלות הכנסה נמוכה, הקלות מס מסוימות, והבטחה לדיאלוג משמעותי יותר עם איגודי העובדים בעתיד.
בגרמניה, הממשלה הפדרלית וממשלת העיר ברלין הציגו תכנית חירום להתמודדות עם משבר הדיור, הכוללת הגברת הבנייה, סובסידיות לדיור בר-השגה, ופיקוח מוגבר על מחירי השכירות. עם זאת, המפגינים טוענים כי צעדים אלה אינם מספיקים ואינם מטפלים בשורש הבעיה – ריכוז הנדל"ן בידי תאגידים גדולים והיעדר מלאי מספק של דיור ציבורי.
מומחים בתחום מציעים מספר פתרונות אפשריים למשבר:
- חוזה חברתי חדש – דיאלוג לאומי מקיף לגיבוש הסכמות חדשות על חלוקת העושר, מערכות רווחה, ואחריות המדינה
- פדרליזם פיסקלי מחוזק – העברת סמכויות וכלים פיננסיים נוספים לאיחוד האירופי לטיפול באי-שוויון אזורי
- מיסוי פרוגרסיבי – העלאת מיסים על הון, רווחי תאגידים והכנסות גבוהות לצד הקלות למעמד הביניים והנמוך
- מודלים חדשים של בעלות – עידוד קואופרטיבים, בעלות עובדים, ומודלים היברידיים של בעלות פרטית-ציבורית
- השקעה בכלכלה ירוקה – תכניות השקעה ממשלתיות גדולות במעבר לכלכלה מקיימת כמנוף ליצירת משרות איכותיות
באתר חדשות 77 מסקרים בהרחבה את הפתרונות השונים המוצעים ואת הדיון הציבורי המתפתח סביבם. הניתוח מצביע על כך שללא רפורמות מבניות משמעותיות, המחאה צפויה להימשך ואף להחריף בטווח הבינוני.
היבטים בינלאומיים וגלובליים של המחאה
ההפגנות בפריז וברלין אינן תופעה מבודדת, אלא חלק ממגמה גלובלית רחבה יותר של מחאה חברתית. תנועות דומות צצות במדינות רבות באירופה ומחוצה לה, מספרד ואיטליה ועד בריטניה והולנד. מה שמחבר בין תנועות אלה הוא תחושת אי-צדק כלכלי, ביקורת על הקפיטליזם הגלובלי, ודרישה לדמוקרטיה משתתפת יותר.
הרשתות החברתיות מאפשרות שיתוף ידע, טקטיקות ורעיונות בין תנועות מחאה שונות. האשטאגים כמו #EuropeRising או #FightForYourRights מקשרים בין פעילים במדינות שונות ומסייעים ליצור תחושת סולידריות חוצת גבולות. פעילים מפריז נוסעים להפגנות בברלין ולהיפך, וסדנאות משותפות לאסטרטגיה ולפעולה לא-אלימה מתקיימות באופן קבוע.
המחאה באירופה מקבלת תשומת לב בינלאומית רבה, עם סיקור נרחב בתקשורת העולמית. ממשלות ומנהיגים ברחבי העולם עוקבים בדאגה אחר ההתפתחויות, מתוך חשש שהמחאה תתפשט למדינותיהם. מעניין במיוחד הוא היחס השונה של מעצמות כמו ארה"ב, רוסיה וסין למחאה – מתמיכה זהירה ועד לניצול תעמולתי של חולשות דמוקרטיות המערב.
כפי שמדווח באתר חדשות בעולם באתר חדשות 77 – קרא עוד, ארגונים בינלאומיים כמו האו"ם, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי מתריעים מפני הסכנות של אי-שוויון גובר ומציעים רפורמות במערכת הכלכלית הגלובלית. בדו"ח האחרון של האו"ם נכתב כי "אי-השוויון מגיע לרמות היסטוריות ומסכן את היציבות החברתית והפוליטית ברחבי העולם".
| קריטריון | הפגנות פריז | הפגנות ברלין |
|---|---|---|
| סיבות עיקריות | רפורמת פנסיה, יוקר מחיה, אי-שוויון כלכלי | משבר דיור, אקלים, עליית הקיצוניות הפוליטית |
| מספר משתתפים | 1.2-2 מיליון בשיא | עד 500,000 בשיא |
| מארגנים עיקריים | איגודי עובדים (CGT, CFDT), תנועות סטודנטים | קואליציות אזרחיות, תנועות סביבתיות, יוזמות דיור |
| טקטיקות | שביתות כלליות, חסימת תשתיות, הפגנות המוניות | תפיסת מבנים, פעולות אמנותיות, הפגנות ממוקדות |
| תגובת הממשלה | עמידה איתנה, אכיפה נוקשה, ויתורים מינוריים | דיאלוג מוגבל, תכניות דיור, הבטחות לרפורמה |
| תמיכה ציבורית | 60-70% תמיכה בהפגנות בסקרים | 55-65% תמיכה בהפגנות בסקרים |
| השפעה פוליטית | ירידה בפופולריות של מקרון, חיזוק האופוזיציה | משבר קואליציוני, עליית כוחות הקצוות |
סיקור התקשורתי של ההפגנות
הסיקור התקשורתי של ההפגנות בפריז וברלין מעלה שאלות מרתקות על אובייקטיביות עיתונאית, פוליטיזציה של התקשורת, ותפקידן של פלטפורמות חדשות בעידן הדיגיטלי. התקשורת המסורתית בצרפת ובגרמניה זוכה לביקורת מצד המפגינים, שטוענים כי היא מוטה לטובת הממסד ומתמקדת באלימות בודדת במקום בסיבות העמוקות למחאה ובדרישות הלגיטימיות של המפגינים.
בצרפת, ערוצי התקשורת הגדולים כמו TF1 ו-France 2 מואשמים בהתמקדות יתר באלימות ובנזק לרכוש, בעוד שהם ממעטים לסקר את הפגיעה בזכויות המפגינים ואת האלימות המשטרתית. מנגד, מנהלי התקשורת טוענים כי הם מציגים תמונה מאוזנת וכי האלימות היא חלק ממציאות המחאה שלא ניתן להתעלם ממנה.
בגרמניה, ערוצים ציבוריים כמו ARD ו-ZDF מספקים סיקור מקיף יותר של הדרישות החברתיות, אך גם הם מואשמים לעיתים בנקיטת עמדה שמרנית ובהיעדר ביקורתיות מספקת כלפי הממסד הכלכלי. העיתונות הכתובה, ובמיוחד עיתונים כמו Der Spiegel ו-Süddeutsche Zeitung, מציעים ניתוחים מעמיקים יותר של שורשי המחאה.
המדיה החברתית והפלטפורמות האלטרנטיביות ממלאות תפקיד מרכזי בסיקור ההפגנות. ערוצי יוטיוב עצמאיים, חשבונות טוויטר וטלגרם, ואתרי חדשות אלטרנטיביים מספקים סיקור ישיר מהשטח, ללא עריכה או סינון. המפגינים עצמם הופכים לעיתונאים-אזרחים, מתעדים את האירועים בזמן אמת ומפיצים את הסרטונים ברשת.
באתר חדשות 77 מקפידים להציג תמונה מאוזנת ומקיפה של המחאה באירופה, תוך מתן במה לקולות מגוונים ולניתוח מעמיק של הסיבות והמשמעויות של ההפגנות. הסיקור כולל ראיונות עם מפגינים ומומחים, תיעוד ויזואלי מהשטח, וניתוח של ההשלכות ארוכות הטווח על החברה והכלכלה האירופית.
מה הסיבות העיקריות להפגנות בפריז?
ההפגנות בפריז פרצו בעיקר בעקבות רפורמת הפנסיה השנויה במחלוקת של הנשיא עמנואל מקרון, שהעלתה את גיל הפרישה מ-62 ל-64. המפגינים מוחים גם נגד העברת הרפורמה ללא הצבעה בפרלמנט באמצעות סעיף 49.3, מה שנתפס כפגיעה בדמוקרטיה. מעבר לרפורמת הפנסיה, המחאה מתמקדת ביוקר המחיה הגואה, באינפלציה ובאי-שוויון הכלכלי המתרחב. המפגינים מאשימים את מקרון במדיניות המיטיבה עם העשירים ופוגעת במעמד הביניים והשכבות החלשות. התסכול הציבורי מתעצם גם בשל תחושת ניכור מהממסד הפוליטי והתעלמות מדרישות האזרחים. לצד זאת, המפגינים דורשים העלאת שכר המינימום, שיפור בשירותים הציבוריים, ומיסוי גבוה יותר על ההון.
מדוע פרצו ההפגנות בברלין ומה דורשים המפגינים?
ההפגנות בברלין מתמקדות בראש ובראשונה במשבר הדיור החריף שפוקד את העיר. מחירי השכירות בברלין זינקו בכ-85% בעשור האחרון, הרבה מעבר לעליית השכר הממוצע, מה שגרם לדחיקת משפחות רבות מחוץ למרכז העיר. המפגינים דורשים הלאמה של חברות נדל"ן גדולות המחזיקות ביותר מ-3,000 דירות, פיקוח נוקשה על מחירי השכירות, והשקעה ממשלתית משמעותית בדיור ציבורי בר-השגה. מעבר למשבר הדיור, המחאה עוסקת גם בסוגיות סביבתיות, במיוחד לאור משבר האקלים, במאבק נגד עליית הקיצוניות הפוליטית והימין הרדיקלי, ובדרישה למדיניות הגירה הומנית יותר. רבים מהמפגינים דורשים גם רפורמות במערכת הרווחה, מדיניות תעסוקה שתבטיח משרות איכותיות, והשקעה בתשתיות ציבוריות.
כיצד מגיבות הממשלות להפגנות ומה הצעדים שננקטו עד כה?
בצרפת, ממשלת מקרון נקטה בעיקר בגישה של עמידה איתנה מול המחאה, תוך הסתמכות על כוחות הביטחון לשמירת הסדר הציבורי. הנשיא העביר את רפורמת הפנסיה למרות ההתנגדות, אך הציע מספר צעדים מרככים כמו תוספות תקציביות למשפחות בעלות הכנסה נמוכה, הקלות מס מסוימות, והבטחה לדיאלוג משמעותי יותר עם איגודי העובדים בעתיד. בגרמניה, הממשלה הפדרלית וממשלת ברלין הציגו תכנית חירום להתמודדות עם משבר הדיור, הכוללת הגברת הבנייה, סובסידיות לדיור בר-השגה, ופיקוח מוגבר על מחירי השכירות. שתי הממשלות מתמודדות עם ביקורת ציבורית נוקבת, כאשר המפגינים טוענים כי הצעדים שננקטו אינם מספיקים ואינם מטפלים בשורשי הבעיות. במקביל, נמשך הדיון הציבורי ברפורמות משמעותיות יותר במערכות החברתיות והכלכליות.
מהן ההשלכות הפוליטיות של ההפגנות באירופה?
ההשלכות הפוליטיות של ההפגנות משמעותיות ורחבות היקף. בצרפת, הפופולריות של הנשיא מקרון צנחה לשפל חדש של כ-30% בלבד, כאשר מפלגות האופוזיציה מימין ומשמאל מתחזקות בסקרים. הקיטוב הפוליטי מתעצם, עם התחזקות של מפלגת הימין הקיצוני "התאחדות לאומית" בראשות מרין לה פן ומפלגת השמאל הרדיקלי "צרפת הבלתי כנועה" בראשות ז'אן-לוק מלנשון. בגרמניה, קואליציית "הרמזור" בראשות אולף שולץ סובלת ממשבר פנימי, כאשר חילוקי דעות אידיאולוגיים בין השותפים (SPD, ירוקים ו-FDP) מקשים על גיבוש מדיניות אחידה. מפלגת האופוזיציה הימנית-שמרנית CDU/CSU וכן מפלגת הימין הקיצוני AfD מחזקות את מעמדן בסקרים. ברמה האירופית הרחבה יותר, המחאה מחזקת את הביקורת על האיחוד האירופי ומדיניותו הכלכלית, ועשויה להשפיע על תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי ועל הרכב הנציבות האירופית הבאה.
האם המחאה באירופה היא חלק ממגמה גלובלית רחבה יותר?
אכן, ההפגנות בפריז וברלין מהוות חלק ממגמה גלובלית רחבה יותר של מחאה חברתית-כלכלית. בשנים האחרונות אנו עדים לגל מחאות ברחבי העולם, מתנועת ה"צהובים" (Gilets Jaunes) בצרפת, דרך מחאות "Black Lives Matter" בארה"ב, ועד להפגנות בצ'ילה, לבנון, הונג קונג ומדינות רבות נוספות. המחאות הללו חולקות מאפיינים משותפים: ביקורת על אי-שוויון כלכלי גובר, תסכול מהמערכת הפוליטית המסורתית, ודרישה לדמוקרטיה משתתפת יותר. גורמים גלובליים כמו המשבר הכלכלי העולמי, משבר האקלים, התפשטות הפופוליזם והתחזקות התאגידים הרב-לאומיים על חשבון כוחן של מדינות, מזינים את גל המחאה. הרשתות החברתיות מאפשרות שיתוף רעיונות וטקטיקות בין תנועות מחאה שונות, ויוצרות תחושת סולידריות חוצת גבולות. מומחים רואים במחאות אלה ביטוי ל"משבר הדמוקרטיה הליברלית" ולדרישה לחוזה חברתי חדש במאה ה-21.
סיכום
ההפגנות ההמוניות בפריז וברלין מסמלות נקודת מפנה אפשרית בפוליטיקה ובחברה האירופית. המחאה משקפת תסכול עמוק מהמדיניות הכלכלית-חברתית הנוכחית ודרישה לשינוי משמעותי בחלוקת העושר ובמדיניות הרווחה. בעוד שהממשלות מנסות לספק פתרונות חלקיים או לעמוד איתן מול הלחץ הציבורי, נראה כי ללא רפורמות מבניות משמעותיות, המחאה צפויה להימשך ואף להתרחב.
ההשלכות הפוליטיות של גל המחאה כבר מורגשות, עם ירידה בפופולריות של מנהיגים מכהנים והתחזקות של מפלגות אופוזיציה, בעיקר בקצוות הפוליטיים. עתיד האיחוד האירופי והמודל הכלכלי-חברתי שהוא מייצג עומדים במבחן, כאשר המפגינים דורשים לא פחות מאשר "חוזה חברתי חדש" למאה ה-21.
חדשות 77 ימשיך לעקוב מקרוב אחר התפתחויות אלה ולספק סיקור מקיף ומאוזן של המחאה באירופה. כמו כן, נמשיך לבחון את ההשלכות של אירועים אלה על ישראל ועל המערכת הגלובלית בכללותה.
לקבלת עדכונים שוטפים על המחאה באירופה וניתוחים מעמיקים של אירועים גלובליים, מומלץ להישאר מעודכנים באמצעות אתר חדשות 77, המקור המוביל לחדשות בינלאומיות באיכות גבוהה ובסטנדרטים עיתונאיים מחמירים.
