דעה: למה הממשלה טועה שוב בנושא התחבורה?

בעוד ישראל מתקדמת בתחומים רבים ונחשבת למעצמת טכנולוגיה וחדשנות, מערכת התחבורה הציבורית במדינה נותרה מאחור באופן משמעותי. עומסי התנועה בכבישים ממשיכים לגדול, זמני הנסיעה מתארכים, וההסתמכות על רכב פרטי מגיעה לשיאים חדשים. באתר חדשות 77 אנו עוקבים באופן שוטף אחרי הסוגיות המשפיעות ביותר על חיי היומיום של האזרחים, ומשבר התחבורה הציבורית הוא ללא ספק אחת מהן.

כיצד ייתכן שבמדינה קטנה יחסית, צפופה, ומתקדמת טכנולוגית כמו ישראל, מערכת התחבורה הציבורית נותרה כה בעייתית? מדוע ממשלות ישראל לדורותיהן ממשיכות לטעות באותן נקודות מפתח בהתמודדות עם אתגרי התחבורה? במאמר זה נבחן את הכשלים המרכזיים בגישת הממשלה לנושא התחבורה הציבורית ונציע פתרונות אפשריים שיכולים להוביל לשינוי המיוחל.

הכשלים המרכזיים בתפיסת התחבורה הממשלתית

אחת הבעיות המרכזיות בגישת הממשלה לתחבורה ציבורית היא היעדר ראייה מערכתית ארוכת טווח. במקום לאמץ אסטרטגיה כוללת וארוכת טווח, ממשלות ישראל נוטות להתמקד בפתרונות נקודתיים, זמניים, ולעתים קרובות – פופוליסטיים. טורים ודעות – כל החדשות, הסיפורים והעדכונים קודמים שפורסמו באתר חדשות 77 כבר הצביעו על דפוס פעולה בעייתי זה.

חלק ניכר מהפרויקטים בתחום התחבורה מתאפיינים בתכנון לקוי, ביצוע איטי, חריגות תקציביות ועיכובים בלוחות זמנים. פרויקט הרכבת הקלה בתל אביב, למשל, סובל מעיכובים חוזרים ונשנים ומחריגות תקציביות משמעותיות. הקו האדום, שהיה אמור להתחיל לפעול כבר לפני מספר שנים, נדחה שוב ושוב, בעוד שתושבי גוש דן ממשיכים לסבול מעומסי תנועה כבדים.

פיצול סמכויות וחוסר תיאום

אחד הכשלים המרכזיים במערכת התחבורה הציבורית בישראל הוא פיצול הסמכויות והאחריות בין גופים רבים ומגוונים. משרד התחבורה, משרד האוצר, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות כמו נתיבי ישראל ורכבת ישראל, ומפעילי תחבורה ציבורית פרטיים – כולם מעורבים בתכנון וניהול התחבורה הציבורית, אך לעתים קרובות ללא תיאום מספק ביניהם.

פיצול זה מוביל לחוסר עקביות במדיניות, לעיכובים בביצוע פרויקטים, ולעתים אף לסתירות בין יוזמות שונות. לדוגמה, בעוד שמשרד התחבורה מקדם הקמת נתיבי תחבורה ציבורית, משרד האוצר עשוי לקצץ בתקציבים הנדרשים לכך, ורשויות מקומיות עלולות להתנגד ליוזמות אלו מסיבות מקומיות.

תקצוב בלתי מספק ולא עקבי

בעיה מרכזית נוספת היא היעדר תקצוב מספק ועקבי לתחבורה הציבורית. למרות הצהרות רבות על חשיבות התחבורה הציבורית, בפועל ההשקעה בתחום זה בישראל נותרה נמוכה משמעותית בהשוואה למדינות מפותחות אחרות.

לפי נתוני ארגון ה-OECD, ישראל משקיעה פחות מהממוצע באיחוד האירופי בתחבורה ציבורית ביחס לתוצר. יתר על כן, התקציבים המוקצים לתחבורה ציבורית סובלים מחוסר יציבות, עם שינויים תכופים בעדיפויות ובהקצאות התקציביות בהתאם לשיקולים פוליטיים משתנים.

פרדיגמה תחבורתית מיושנת

למרות ההצהרות על מחויבות לתחבורה ציבורית, בפועל, מדיניות התחבורה בישראל עדיין מושתתת על פרדיגמה המעדיפה את הרכב הפרטי. הדבר בא לידי ביטוי בהשקעה המאסיבית בכבישים ובמחלפים לעומת ההשקעה המוגבלת במערכות הסעת המונים.

פרדיגמה זו מתעלמת מהעובדה שבמדינה צפופה כמו ישראל, הסתמכות על רכב פרטי כאמצעי תחבורה מרכזי היא בלתי בת-קיימא. צפיפות התנועה בכבישים ממשיכה לגדול, וכל הרחבה של כביש מובילה לגידול בביקוש ולחזרה מהירה של הפקקים.

העדר אינטגרציה בין אמצעי תחבורה

בעיה נוספת היא היעדר אינטגרציה מספקת בין אמצעי תחבורה שונים. למרות התקדמות מסוימת בשנים האחרונות, כגון הנהגת כרטיס "רב-קו" המשותף לאמצעי תחבורה שונים, עדיין קיימים פערים משמעותיים בתיאום בין אוטובוסים, רכבות, ואמצעי תחבורה אחרים.

לוחות הזמנים של אוטובוסים ורכבות אינם מסונכרנים מספיק, מה שמקשה על נוסעים לבצע נסיעות הדורשות החלפת אמצעי תחבורה. כמו כן, מערכות המידע לנוסעים עדיין אינן מספקות מידע מלא ומדויק בזמן אמת על כל אפשרויות הנסיעה.

השוואה בינלאומית: מה אפשר ללמוד ממדינות אחרות?

כדי להבין את היקף הפער בין מערכת התחבורה הציבורית בישראל לבין מערכות מתקדמות בעולם, כדאי להשוות את המצב בישראל למצב במדינות אחרות שהצליחו לפתח מערכות תחבורה ציבורית יעילות ואטרקטיביות.

ההשוואה מראה פערים משמעותיים בכל הפרמטרים. במדינות כמו שוויץ, גרמניה, סינגפור והולנד, התחבורה הציבורית מהווה אמצעי תחבורה מרכזי ומועדף, עם אחוזי שימוש גבוהים בהרבה מאשר בישראל. מדינות אלה השקיעו משאבים רבים בפיתוח תשתיות תחבורה ציבורית, בשיפור השירות, ובעידוד השימוש בתחבורה ציבורית באמצעות תמריצים שונים.

השלכות משבר התחבורה הציבורית על החברה והכלכלה

המצב הנוכחי של מערכת התחבורה הציבורית בישראל מוביל להשלכות שליליות רבות על החברה והכלכלה. כאתר טורים ודעות באתר חדשות 77 – קרא עוד, אנו מזהים מספר השפעות מדאיגות:

אובדן זמן ופגיעה בפריון

העומסים הכבדים בכבישים גורמים לאובדן שעות עבודה רבות, המוערך במיליארדי שקלים בשנה. ישראלים רבים מבזבזים שעות יקרות בפקקים, זמן שיכול היה להיות מנוצל לעבודה פרודוקטיבית, לפנאי, או לבילוי עם המשפחה.

על פי מחקר של משרד האוצר, העלות השנתית של הפקקים בישראל מוערכת בכ-35 מיליארד שקלים, או כ-2.5% מהתוצר. מדובר בנזק כלכלי עצום שהולך וגדל עם השנים.

פגיעה בשוויון ובניידות חברתית

מערכת תחבורה ציבורית לקויה פוגעת במיוחד באוכלוסיות מוחלשות שאין ברשותן רכב פרטי. תושבי הפריפריה, אנשים מעוטי יכולת, קשישים, ואנשים עם מוגבלויות נפגעים במיוחד מהמצב הנוכחי, שמגביל את נגישותם למקומות עבודה, חינוך, בריאות ופנאי.

התלות ברכב פרטי כאמצעי תחבורה עיקרי מגדילה את אי-השוויון, שכן רכישה ואחזקה של רכב פרטי מהוות נטל כלכלי משמעותי עבור משקי בית רבים.

זיהום אוויר ופגיעה בבריאות הציבור

התלות הגבוהה ברכב פרטי מובילה לזיהום אוויר משמעותי, במיוחד באזורים עירוניים צפופים. זיהום זה קשור לשורה של בעיות בריאותיות, כולל מחלות נשימה, מחלות לב וכלי דם, ואף סרטן.

על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כלי רכב אחראים לכ-20% מפליטות גזי החממה בישראל ולחלק ניכר מזיהום האוויר בערים. שיפור מערכת התחבורה הציבורית והפחתת התלות ברכב פרטי יכולים להוביל לשיפור משמעותי באיכות האוויר ובבריאות הציבור.

פתרונות אפשריים: מה צריך לעשות?

לאור הכשלים שתוארו, מהם הפתרונות האפשריים שיכולים להוביל לשיפור משמעותי במערכת התחבורה הציבורית בישראל? חדשות 77 מציעה מספר המלצות אסטרטגיות:

הקמת רשות תחבורה לאומית

יש צורך בהקמת גוף לאומי מרכזי עם סמכויות תכנון וביצוע נרחבות, שיהיה אחראי על תכנון ארוך טווח של מערכת התחבורה בישראל ועל קידום וביצוע פרויקטים תחבורתיים.

רשות כזו צריכה להיות מופקדת על תיאום בין כל הגורמים המעורבים בתחום התחבורה, ועליה לפעול על פי תכנית אסטרטגית ארוכת טווח, עם יעדים ברורים ומדדי הצלחה מוגדרים.

מחויבות תקציבית ארוכת טווח

יש צורך במחויבות תקציבית ארוכת טווח להשקעה בתחבורה ציבורית. במקום תקציבים שנתיים המשתנים בהתאם לשיקולים פוליטיים קצרי טווח, יש לקבוע מסגרת תקציבית רב-שנתית עם התחייבות להשקעה משמעותית ועקבית בתחבורה ציבורית.

השקעה כזו צריכה להתמקד בפיתוח תשתיות קבועות (כגון מסילות רכבת ומטרו), בשיפור השירות (תדירות, אמינות, נוחות), ובטכנולוגיות מתקדמות (מערכות מידע, כרטוס חכם, ניהול צי).

אינטגרציה מלאה בין אמצעי תחבורה

יש לפעול ליצירת אינטגרציה מלאה בין כל אמצעי התחבורה: רכבות, אוטובוסים, רכבות קלות, שאטלים, אופניים, קורקינטים ואף רכבים שיתופיים. אינטגרציה זו צריכה לכלול מערכת כרטוס אחידה, תיאום לוחות זמנים, ומערכת מידע כוללת המספקת לנוסעים מידע מדויק בזמן אמת.

יש לפתח מרכזי תחבורה משולבים (hubs) המאפשרים מעבר נוח בין אמצעי תחבורה שונים, עם מינימום המתנה ומקסימום נוחות.

שינוי פרדיגמה: העדפה לתחבורה ציבורית

יש לשנות את הפרדיגמה התחבורתית ולאמץ מדיניות המעדיפה באופן ברור תחבורה ציבורית על פני רכב פרטי. העדפה זו צריכה לבוא לידי ביטוי בהקצאת משאבי דרך (למשל, נתיבי תחבורה ציבורית), בתמריצים כלכליים (למשל, מיסוי דיפרנציאלי, סובסידיות לתחבורה ציבורית), ובתכנון עירוני (עידוד פיתוח מוטה תחבורה ציבורית).

יש לשקול אמצעים כמו אגרות גודש, הגבלת כניסת רכבים פרטיים למרכזי ערים, ויצירת אזורים מוטי הליכה ואופניים במרכזי ערים.

חדשנות טכנולוגית ודיגיטציה

יש לנצל את יתרונותיה של ישראל כמעצמת טכנולוגיה לקידום חדשנות בתחום התחבורה. זה כולל פיתוח ויישום של מערכות מידע מתקדמות לנוסעים, מערכות כרטוס חכמות, אפליקציות לתכנון נסיעות, ומערכות לניהול תנועה חכם.

יש לקדם גם אימוץ של טכנולוגיות חדשות כמו רכבים אוטונומיים, רכבים חשמליים, ומערכות שיתוף נסיעות, שיכולות להשתלב במערכת התחבורה הציבורית ולשפר את יעילותה.

סיכום

משבר התחבורה הציבורית בישראל הוא אחד האתגרים המשמעותיים ביותר שהמדינה מתמודדת איתם כיום. כפי שהראינו, הכשלים במערכת הנוכחית הם רבים ומגוונים: היעדר ראייה מערכתית ארוכת טווח, פיצול סמכויות וחוסר תיאום, תקצוב בלתי מספק ולא עקבי, פרדיגמה תחבורתית מיושנת, והעדר אינטגרציה בין אמצעי תחבורה.

הפתרונות שהצענו – הקמת רשות תחבורה לאומית, מחויבות תקציבית ארוכת טווח, אינטגרציה מלאה בין אמצעי תחבורה, שינוי פרדיגמה לטובת תחבורה ציבורית, וחדשנות טכנולוגית – הם צעדים הכרחיים לשיפור המצב. אך יישומם מחייב מנהיגות נחושה, מחויבות פוליטית, ונכונות להשקיע משאבים משמעותיים לטווח ארוך.

באתר חדשות 77 אנו מאמינים כי שיפור מערכת התחבורה הציבורית הוא אינטרס לאומי מובהק. מערכת תחבורה ציבורית יעילה, אמינה ונגישה היא תנאי הכרחי לצמיחה כלכלית, לצמצום פערים חברתיים, ולשיפור איכות החיים של כלל אזרחי ישראל.

הגיע הזמן שממשלת ישראל תפסיק לטעות שוב ושוב בנושא התחבורה ותאמץ גישה חדשה, מקיפה ואסטרטגית לטיפול במשבר התחבורה הציבורית. עתיד המדינה וחוסנה החברתי והכלכלי תלויים בכך.